באדעקן (כיסוי פני הכלה)

רגע לפני שבני הזוג נכנסים לחופה מתרחשת סצנה קצרה אך עזה: החתן ניגש אל כלתו, היושבת מוקפת בנשות משפחתה, ומוריד במו ידיו את ההינומא על פניה. הרגע הזה — הבאדעקן — קודם בדקות ספורות בלבד לטקס עצמו, אך עבור משפחות רבות הוא רגע ההתרגשות האמיתי הראשון.

אין זה מעשה קישוטי. הבאדעקן משיב על שאלה מוחשית מאוד — את מי בדיוק נושאים לאישה — לפני שהוא נושא משמעות פנימית הרבה יותר, על טיבה של האהבה עצמה.

1בראשית: התרמית שרימו את יעקב

המסורת קושרת את הבאדעקן לאחד הפרקים הכואבים בספר בראשית. יעקב עובד שבע שנים כדי לשאת את רחל, האישה שאהב. אך בליל הכלולות מחליף חותנו לבן בחשאי את לאה, הבכירה, תחת ההינומא — ויעקב מגלה את התרמית רק לאור הבוקר (בראשית כט). כשבוע לאחר מכן נותן לו לבן סוף־סוף את רחל לאישה — אך הפעם יידרש יעקב לעבוד שבע שנים נוספות תמורתה.

לפי הסבר מסורתי, דווקא כדי שתחבולה כזו לא תישנה עוד השתרש הבאדעקן כמנהג: לפני שההינומא יורדת, החתן עצמו מוודא במו עיניו את פניה של זו שהוא נושא.

2משמעות עמוקה יותר: מעבר לפנים

אך צמצום הבאדעקן לאימות זהות בלבד יחמיץ את העיקר. בכסותו את פני כלתו עוד לפני שנאמרו הדברים, מצהיר החתן גם את ההפך מהיצמדות למראה: הוא מסמן שהוא נושא אותה בשל מה שהיא בפנימיותה, מעבר לתווי פניה — אהבה שאינה מסתכמת במה שהעין רואה.

המעשה מהדהד רגע אחר בספר בראשית: כשרבקה רואה לראשונה את יצחק, זה שעתיד להיות בעלה, היא מכסה את פניה בצעיף מרצונה, מתוך צניעות (בראשית כד, סה). הבאדעקן מחיה את אותו מעשה של הבדלה — הכלה נעשית, ברגע שההינומא יורדת, מקודשת לבעלה בלבד, מוסרת ממבטם של כל האחרים.

«אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה» — הברכה שברכה משפחת רבקה בצאתה להינשא ליצחק (בראשית כד, ס), הנאמרת מסורתית על ראש הכלה בשעת הבאדעקן.

3כיצד הדבר מתרחש

הבאדעקן מתקיים ממש לפני הכניסה לחופה, בסיום קבלת הפנים — הרגע שבו החתן, שהתקבל עד כה בנפרד בטיש שלו, מובל אל כלתו. המהלך משתנה ממשפחה למשפחה, אך בדרך כלל נשמר המתווה הבא:

• החתן מלווה באביו, בחותנו לעתיד ולעיתים קרובות ברב, בתהלוכה של שירה ונגינה;
• הוא מתקדם אל הכלה, היושבת על כיסא או על «כס מלכות» מוקפת בנשות משפחתה;
• הוא מוריד במו ידיו את ההינומא על פניה, לעיתים לאחר שהרים אותה לרגע כדי להביט בה;
• ברכה נאמרת עליה — לרוב זו שברכו את רבקה, לעיתים בתוספת ברכת כוהנים — מפי אביה, סבה או הרב.

ההינומא נותרת לאחר מכן במקומה בכניסה לחופה, ולפי מנהגי המשפחות — במשך חלק מן הטקס או כולו, עד שהיא מורמת: לעיתים רק לאחר ההקפה השביעית, לעיתים מאוחר יותר.

4ספרד, אשכנז, עדות המזרח: ההבדלים

בעולם האשכנזי הבאדעקן הוא מסורתית רגע עז ורועש: החתן מובל ממש אל כלתו בתהלוכת גברים שרים ורוקדים, לעיתים בליווי «בדחן» (מנחה המאלתר חרוזים וברכות); זהו לא פעם הרגע שבו נפרצות ההתרגשויות המשפחתיות, לפני חגיגיותה של החופה.

במשפחות ספרדיות ומזרחיות רבות, לעומת זאת, כיסוי פני הכלה נחווה בצורה מאופקת יותר, ואינו לובש בהכרח צורה של תהלוכה חגיגית נפרדת: לפי המנהגים, המעשה משתלב במהלך הכללי אל עבר החופה במקום להוות סצנה נפרדת ומבוימת. המנהגים המדויקים משתנים מאוד ממשפחה למשפחה ומארץ מוצא אחת לאחרת, ותמיד עדיף לברר את מנהג המשפחה עצמה אצל רב או אצל הזקנים.

5הבאדעקן כיום

הבאדעקן התפשט הרבה מעבר למקורותיו האשכנזיים: זוגות ספרדים, מזרחים ובני משפחות מעורבות רבים מאמצים אותו כיום כשיא הרגשי של הרגעים שלפני הטקס, יהיה מוצאם אשר יהיה. צלמים וצלמי וידאו מתייחסים אליו לא פעם כאל אחד הרגעים המלאים ביותר של היום — האב הבוכה, החתן המהסס רגע לפני שהוא מוריד את ההינומא. יש זוגות הבוחרים גם בגרסאות שוויוניות יותר, שבהן המעשה נעשה הדדי או משותף עם אם הכלה.